באלי- ניתוח לב פתוח חלק שני

Yoga Chitta Vritti Nirodha

לפי פטנג'אלי המוכר כאביה הקדום של היוגה, יוגה הינה השקטת תנודות התודעה או שליטה במחשבות. כאשר התנודות של התודעה מוסרות לחלוטין, אנו באחד עם כל מה שיש.

הגענו לקורס בבאלי 17 חולמים מכל העולם, מארה"ב, רחבי אירופה, סין, מצרים ואחת מישראל בלי ידיעה ברורה מה יקרה. הייתי המבוגרת ביותר, אבל בין הצעירים בלב ולמשך ארבעת שבועות הקורס משבר הגיל נעלם כלא היה, מצב התודעה האישי שלי היה להתמסר לכל מה שמגיע וכל מחשבה שצצה לקחתי אותה לטיול בחוף להראות לה שהיא יכולה להיות רגועה ולהודות על כל הקסם הזה.

ליוגה אשטנגה יש חוקיות מאוד ברורה, היא בנויה מסדרות קבועות, ביניהן מעברים (ויניאסות) ידועים מראש והנשימות ספורות, יש עת לכל שאיפה ולכל נשיפה. מנקודת מבטי זוהי יוגה של ידיעה, אין ערפל, השלב הבא תמיד ברור וכל הידיעה הזו במסגרת התרגול גורמת ללא נודע להפוך לקל יותר.

הימים התחילו בשבע בבוקר בתרגול משותף של מדיטציה, נשימות וניקוי הגוף, למדנו קשת רחבה של שיטות בכדי לאמץ את אלו שיותר מתאימות לנו וכמבון להעביר את זה הלאה. המדריכים בקורס ובמיוחד דיוויד המדריך הראשי, עזרו לנו להבין שהתרגול האישי שלנו בתור מורים ליוגה חשוב לא פחות משינון ההסברים או מתנוחת יוגה יפה שהצלחנו ואף יותר. לאחר שעתיים שקטות עברנו לתרגול פיזי אינטנסיבי ומרענן שלאחריו הפסקת צהרים, בכל יום היו לנו שתי הרצאות, אחת על תנוחות יוגה והשנייה בנושאים מגוונים, רקע ליוגה, פילוסופיה, אנטומיה ועסקי, לקראת ערב התאספנו שוב לתרגול פיזי נוסף בשקיעה ויום הלימודים הסתיים בשש בערב.

תמיד תהיתי איך מרגישה התנסות כמו הדמות של ג'ים קארי בסרט 'יס מן', לא באופן מפורש לקפוץ מכל צוק מפני שלדעתי כל הרפתקה צריכה להגיע עם המודעות שלגוף אין חלקי חילוף, אבל, הלב פתוח, הגוף זורם, המוח יודע, הנפש שקטה.

ימי החופש, שלושה במספר, נתפסו גם הם והביאו איתם ריגושים חדשים אך גם התמודדויות חדשות. התמסרות מוחלטת או איך שאני אוהבת לומר, כשהלב פתוח, מבחינתי זה אומר שכשאני יושבת לבד בחדר הפרטי שלי והגרון שלי חנוק, אין לי עם מי לחלוק, השעה חמש שעות קדימה מכל מי שיקר לי והזמן הינו משאב מוגבל ובכל זאת ידעתי, אני אתגבר ויתרה מכך אני אהיה אפילו יותר שלמה. התחושה הזו ליוותה אותי כל רגע ועזרה לי להישאר פתוחה ומסורה, כי אחרי כל גל כזה גדול, הגיעה רגיעה עמוקה שמעולם לא חוויתי לפני, הגיעה אהבה גדולה לאנשים זרים שהזכירה לי שכולנו דומים למרות המרחק הגאוגרפי שבעולם הפנימי אין לו שום משמעות. מצאתי גם את היתרון בלהיות עם יותר שנים של חיים כי ידעתי מראש שהגל יעבור והזמן יתקדם.

ביום האחרון של הקורס, כשדמעות ההתרגשות החלו להתייבש נפגשתי עם חברים רגע לפני שהמעבורת שלי לאי המרכזי הגיעה. שוחחנו על התחתית, לא הרכבת בניו יורק ולא בית הקפה התל אביבי, אלא שפל המדרגה, הרגע בחיים שהרגשנו שאין יותר נמוך מהמקום המנטאלי ואולי גם הפיזי שהגענו אליו. שיתפתי אותם שהרגשתי כך בתקופת יום ההולדת שלי ושבאותו היום שהרגשתי את האבנים בקרקעית החלטתי להירשם לקורס בבאלי, שהייתה לי קריאה וידעתי שאני חייבת לבוא. כששאלו אותי ואיך עכשיו, בתום הקורס אני מרגישה, דווקא אז, כשכל שריר כאב לי והגעגועים התחילו להציף אמרתי להם שאני מרגישה סופסוף מספיק שבורה כדי לבנות מחדש, לאחות את הפצעים, לרפא את הכאב.

הייתי ילדה שמפחדת מחושך ולישון לבד, כשיצאנו לא"ש לילה (כשעוד היה מותר) במסגרת תנועת הנוער, תמיד חששתי ש"יחטפו" אותי. במחנות קיץ, בקורסי מדריכים, מעולם לא אפשרתי לעצמי להביע געגוע, חשבתי שזה ילדותי ומטריח את ההורים. אמרתי אני אוהבת כשידעתי שהצד השני בוודאות אוהב גם הוא.

הילדה הזו הייתי אני.

הקורס שינה בי דברים כי אפשרתי לעצמי להיות אני, מבלי לפחד. יצאתי בדמדומים לבד לים, השארתי את החפצים שלי בלי לדאוג, הבדידות לא הטרידה אותי, העייפות לא בלבלה אותי, ידעתי שהגוף שלי יהיה בסדר ואמרתי אני אוהבת בחודש אחד כמו שלא אמרתי בכל 40 שנותיי ולנצח אסמוך על מי שאני כי שום דבר אחר לא חשוב.

טקס סיום הקורס ביוגה שאלא 'נוסה למבונגן' 27.04.2023