החומרים מהם עשויים חלומות

בקרוב אני יוצאת למסע.

בחרתי לטוס חצי עולם עד לאי באלי ולעבור הכשרה של מורים ליוגה.

איך הכל התחיל? איך נולד חלום?

כמו שנולד שיר, זה תהליך ארוך שעובר שינויים ועדכוני גרסה עד שהוא בשל לצאת אל העולם.

עוד מילדות רדפתי אחרי חלומות, סימנתי מטרות, כבשתי יעדים בארץ ובעולם והתעטפתי

בחוויות.

ההבדל בין אז לעכשיו,

ראשית, אני לא רודפת, לא מסמנת ולא כובשת. אני כן, מדמיינת, מבקשת, מעזה, משתוקקת ומצליחה. הדבר שהניע אותי בעבר היה פחד מהחמצה, רציתי לראות הכל, להרגיש הכל ולדעת הכל כי חיים רק פעם אחת. בכנות, עכשיו זה נשמע לי מורבידי, לרצות להספיק הכל מהר כי החיים קצרים.

הדבר שמניע אותי היום, זה להיות מאושרת בהווה, לבחון מה מסב לי נחת, מה מצחיק אותי, איפה נעים לי ומי גורם לי להרגיש טוב ולהחזיר לסביבה.

אני אוהבת לעבוד ותמיד אהבתי, מהרגע הראשון שהתאפשר לי אני לא מוותרת על תחושת העצמאות והביטחון הכלכלי ותמיד היה לי חשוב לאהוב את מה שאני עושה למחייתי, להזדהות עם החברה בה אני עובדת ולהרגיש סיפוק. משנה לשנה אני מבינה שהעבודה שלי היא חלק גדול ומשמעותי מהחיים ומשתדלת בכל דרך לגרום לעצמי להרגיש שאני באה לכיף, לתחביב, למשהו שממלא אותי.

היום אני בתחום הכספים ומספרים תמיד ריתקו אותי, גם כשהמחשבות על מה אעשה בחיי הלכו לכיוונים אחרים, הייתה בי הבנה שכלכלה בשבילי היא כמו שירים בשביל משפחת בנאי, נשמע מוגזם ומה פתאום הזכרתי את משפחת המלוכה, הייתי מבולבלת והיו לי עודף חלומות, אז חיפשתי עוגן וזה מה שמספרים היוו עבורי.

לצד החנונית הרציונלית, תמיד התקיים לו רובד קצת אחר, כמו יקום נוסף ושלם בראש שלי, שאלתי שאלות וחיפשתי ריכוז ושלווה.

התוודעתי לראשונה לעולם הרוחני דרך סבתא רותי שהכירה לי, הילינג, רייקי, קריאה בקלפים, מדיטציה, אבנים ועוד.

היו גם תקופות שהתרחקתי, שהתאכזבתי אם נבואה מהקלפים לא התגשמה, או שהרייקי לא הרגיע אותי לפני מבחן. היום אני מבינה שגם לעולם הרוחני המשוחרר יש חוקים, יותר מדוייק לומר חוק, לשים לב, לקבל את המתנות ולהבין שגם קסמים קורים אחרי תהליך, כי אם זה לא יהיה מדוייק אחרי כל העדכונים לא נבחין בקסם.

כמות נכבדת של שנים אני מתחבטת בשאלה איפה נמצא הפארטו שלי, אם הייתה תמצית חן, מה היא הייתה מכילה?

כשהקורונה הגיעה הקלפים נטרפו מחדש, בהתחלה היה כאוס מוחלט, כאב, עצב, אובדן, בעיקר של החופש, הרגשתי פרפר שהידקו לו את הכנפיים והכניסו אותו לתוך גליל וסגרו. לאט וככל שעברו הימים, סיגלתי לעצמי הרגלים חדשים, השקעתי זמן בהתעוררות בבוקר, בישלתי בריאות ותרגלתי כל יום יוגה, בזום. בעיקרון יש לי פוסט טראומה מזום, (אבחנה עצמאית😉)אבל עברו הימים, נגמר הסגר (והסדר) הראשון ומשהו השתנה, השקט והיעדר העשייה (בחוץ) היה כמו קומפוסט עבורי, השתנה לי הגוף, נרגעה לי המחשבה, הרגשתי שהכנפיים שלי מתחילות להשתחרר. הבנתי שיוגה היא בכל מקום, אם אני מקדישה תשומת לב, היא בנשימה, ברחשי הים, במוזיקה, בתרגול הפיזי והמנטלי ומביאה לריפוי, את זה מתחשק לי להעביר הלאה.

שלושת השנים שעברו מאז מורכבות אצלי מתקופות, אחרי הדממה בסגרים, ההודיה על מה שיש, הגיעה הצפה, עודף צריכה, רעש ברחובות, חנויות מפוצצות, עבודה בלתי נגמרת ואיזון ששוב הופר.

מצאתי את עצמי בתוך חבורה נפלאה ומוגזמת, צבעונית ומשוחררת וברבים מסופי השבוע והחגים חיינו בטבע. במקום לטוס לחול, עמדנו בפקקים לצפון וזה היה שווה הכל, באמת יש לנו ארץ נהדרת ויפיפייה.

השנה החולפת הייתה גם השנה ה- 40 של חיי, ווואלה לא ידעתי. אני בטוחה שלכולם השנה הזו עוברת בסבבה😉, אותי הגיל הזה טלטל. ברור לי שלהשפעה הסביבתית יש משקל רב ואם הייתי חוגגת בקונגו זה היה נראה קצת אחרת, אבל זה נוכח, מרגיש שמשקל המאזניים מחכה לנו שם, בכל זאת לרובנו נשארו עוד חצי חיים וזה הזמן לבחון את עצמנו ולוודא שאנחנו בנתיב המתאים לנו.

עבורי זו הייתה שנה של מעברים, לבית חדש, למשרד בעבודה, ולעשור חדש. זה לצד השינויים הסביבתיים, משברי האקלים ועניינים מדיניים.

במדריך לתרגול יוגה אשטנגה מצוין כי הרעיון הינו ליצור קצב בנשימה שלנו ולרכוב עליו בחינניות לאורך התרגול.

בין התנוחות הפיזיות אנחנו מחברים באמצעות "ויניאסות", מעברים, כך בשלב מסוים הבנתי שהכל מתחבר ואם אני אהיה ערה לתמונה הגדולה אני אבין מה גורם לי אושר ומה השליחות שלי כאן.

מבלי לדעת מה השלב הבא, לפני כחצי שנה התחלתי להתעניין יותר לעומק בקורסי הוראת יוגה שונים בארץ, נרשמתי לניסיונות שמעולם לא קרו אבל קראתי הרבה וכן הייתה בי תחושה שאני אמצא את השילוב הנכון. התחלתי לבדוק את כישורי האימון שלי על חברות ובנות משפחה בכדי לדעת שזה מתאים. זה מתאים וזה מדהים אבל זה מפגיש אותי עם חשיפה לאנשים בשונה מהיום שבדרך כלל אבחר להסתגר במשרד, עם המוזיקה וקבצי האקסל ולתקשר מעט.

זו הסיבה שהתחלתי לכתוב על זה, יש כאן פלטפורמה למחשבותיי, אפשרות לשתף בתהליך שלי מהשלבים הראשונים להיווצרותו, לחשוף בכל שלב עוד טפח וליהנות בדרך ממתנת הכתיבה.

כשבועיים לאחר מסיבת יום ההולדת שלי מצאתי את עצמי חסרת אונים אל מול השאלה הזו, מה קורה הלאה, איך אני יוצאת מהתקיעות, איך אני צומחת מהמשבר, איך איהנה מהשמש שתזרח מחר בבוקר. בשעת לילה, כמה שעות לפני יום ראשון, בסוף נובמבר 2022, עם מח שמתפוצץ ממחשבות, וסדרה של נטפליקס ברקע עשיתי חיפוש פשוט בגוגל, 'Yoga course Australia' והממצא הראשון שעלה היה הסטודיו בבאלי,

מכאן המסע שלי ממשיך...

נוטינג היל,לונדון, אוגוסט 2022